info@gavoha.co.il

050-7207995  |משרד: 04-8203444 |  1800-33-00-13

הסרת חיסיון המגשר והעדתו בבית המשפט

טרום הליך הגישור חותמים הצדדים והמגשרים על הסכם גישור המסדיר ומבהיר את עקרונות הליך הגישור.

בין היתר, נכתב בהסכם:

"הצדדים מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות, בין בכתב או ובין בעל פה, או להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור."

 

לאורך השנים נעשו ניסיונות של צדדים המצויים בסכסוך, להביא את המגשרים אל דוכן העדים בבית המשפט. חשוב להבין את הקושי של מגשר להעיד על הנאמר במהלך הגישור. הרי העדות מעקרת מתוכן את התחייבויותיו לצדדים, ופוגעת בעקרונות הליך הגישור.

 

בחודש אוקטובר, 2020 ניתנה החלטה חד משמעית של השופטת אפרת ונקרט, בימ"ש לענייני משפחה בפתח תקוה, אשר ממש גרמה להתרגשות בקרב ציבור המגשרים בארץ.

 

במקרה זה, הצדדים הסכימו על הסרת החיסיון, ונשאלה השאלה, האם ניתן לחייב את המגשרת לתת עדות בניגוד לרצונה ולהסכם שנחתם איתה.

 

חלקים מתוך פסק הדין:

המגשר מהווה צלע חשובה ביותר בקיום הליכי הגישור ולפיכך, קיים אינטרס ציבורי ממשי לאפשר לו את מרחב הפעולה הנדרש על מנת שיצליח להביא את הצדדים לידי הסכמות. לעמדת ביהמ"ש, במסגרת זו – בשונה מחובות חיסיון אחרות (כמו בין עו"ד ללקוח ובין רופא למטופל, בהם די שהלקוח או המטופל מוותר על החיסיון כדי שזה יוסר), יש להעניק למגשר זכות עצמאית לחיסיון אשר לאורה לא יהיה ניתן לזמן את המגשר לעדות אף בהסכמת שני הצדדים אם אין הוא חפץ בכך ובנוסף, אף אם יסכימו הצדדים להסרת חיסיון הליך הגישור, תהא הסכמה זו יפה, רק לעניין דברים שאמרו הם במסגרת הגישור, ולא לעניין דברים שאמר המגשר.

ביהמ"ש ער לפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין לוי נ. דרורי לפיה "החיסיון אינו של המגשר, אלא של הצדדים ועל כן הוא דיספוזיטיבי וניתן הוא לוויתור בהסכמת שני הצדדים להליך הגישור" אולם להבנת ביהמ"ש, ניתן לפרש את דברי ביהמ"ש העליון כמתייחסים לחלק המרכזי של הליך הגישור הנוגע לדברי שני הצדדים בלבד ולא לדברי המגשר, ובוודאי שלא לאפשרות להעיד את המגשר.

בנוסף, לגופו של עניין לא נמצא כי במקרה דנא מתחייבת העדתה של המגשרת לצורך חקר האמת. בסכסוך בין הצדדים ואף בהליך הגישור ובלווי הצדדים להליך זה היו מעורבים מספר גורמים, אשר חלקם אף העידו. משמדובר בסופו של יום בפרשנות ההסכם, יכריע בכך ביהמ"ש בסיומו של ההליך על בסיס מה שיונח בפניו, ועדותה (או ליתר דיוק, המשך עדותה) של המגשרת מהווה רק חלק ממכלול הראיות שייפרשו בפני ביהמ"ש. על כך יש כמובן להוסיף, את אשר נאמר בראשית ההכרעה והווה את עיקר הבסיס להחלטה – ממילא המגשרת כבר העידה, ובהתאם לעדות זו אינה זוכרת דבר ואף מבקשת שלא להטעות חלילה את ביהמ"ש. בנוסף, הצדדים חתמו עם המגשרת על הסכם במסגרתו התחייבו שלא להזמינה לעדות. והסכמים יש לכבד.

לנוכח כל האמור לעיל הבקשה לזמן את המגשרת שוב למתן עדות – נדחית.

 

 

בתיק זה הוגשה בקשה לצרף את ארגון המגשרים בישראל כידיד בית המשפט. ואכן הארגון הגיש עמדתו המקצועית לביהמ"ש באמצעות המגשרת.             

 

להלן התייחסות השופטת בחלק אחר של פסק הדין לעמדת הארגון:

 

עמדת ארגון המגשרים מתייחסת לאיסור על מסירת עדות המצוי בקוד האתי של המגשרים דבר העולה בקנה אחד עם חובות נוספות של המגשר ועם מהות תפקידו ומהות הליך הגישור עצמו. הארגון מפנה להוראות בדבר סודיות וחיסיון הליך הגישור. עוד הודגש כי האינטרס הציבורי מחייב שמירה על סודיות הליך הגישור וקיים אינטרס מערכתי שהמגשר לא יהיה חלק מההליך הדיוני.

 

כאמור, פסק דין זה משמעותי ביותר, שכן בימה"ש והשופטת אפרת ונקרט הכירו במורכבות עבודתו והתחייבותו של המגשר ובצורך שלו במרחב שיאפשר לו לבצע עבודתו נאמנה.

 

error: Content is protected !!
דילוג לתוכן